Shulchan Shel Arba, Introduction

בן אדם מורכב מארבע. לך נא ולחם לחמי ושבע: Son of Man who’s made from four, Do taste my bread, calm your belly’s roar.

הסכת ושמע רזים אבע. בם תתבונן אהל תקבע: Hark and hear, speak I secret lore. Hold it well, a peg in your tent’s floor.

לא יחקור בם רק איש ידע. לשוט לא סכל פן יטבע: But only a wise pilgrim the depths can endure; No witless fool, who’ll stray from shore.

כשחר אורך יבקע. מספר שלחן של ארבע: Then like at dawn, the sun’s shining core Emerge your Light! From the book, this Table of Four.

זה השלחן אשר לפני ה' נוטה כדוק שמים. רוקע הארץ על המים. הוא חלק מדורו לשלשה ראשים. תחתים שנים ושלשים. המדור העליון משרתיו הקרובים אליו. כרוביו שרפיו אופניו ואראליו העומדים עליו. בהיכלו מזיו כבודו נזורים לצבאותיהם. משפע אורו בהלו עליהם. והמדור התיכון אפודת השמים. אגודת אש ומים. גשמים עצומים מקיפים ומוקפים. יומם ולילה אל מניעם עיני שכלם צופים. חשקם מזונם רצונם ימתק להם מנופת צופים, סבת סבובם לסבתם נכספים. עמודיהם תלויים בזרוע חכמתו ומגערתו רופפים. והמדור התחתון היא הנקודה. בעל שעור ומדה. לא מזוננו כמזונם. מזונם בהשגתם בראותם פני קונם. מזוננו לחם צר ומים דמעה. ועל ידי עמל ויגיעה. “This is the table which is before the Lord,¹Ez 41:22. who spreads the heavens like a canopy for a tent ²Is 40:22. sets earth over water ³Ps 135:6 and feeds the creatures of His home in three divisions: “the bottom, middle, and topmost decks.”⁴An allusion to Noah’s ark in Gen 6:16. In the highest realm are the ministering angels nearest to Him: the cherubim, the seraphim, the ofanim, and the arielim. They are attendants in His palace; in legions they feast on the light of His presence, from the flowing light of His own radiance. The middle realm is the “vest of the heavens,”⁵Chavel (457): the realm of the planets. an assembly of fire and water –rains constraining and constrained – by day and night God restrains them. The eyes of their minds see [tzofim] their Master’s delight as their food, far sweeter to them than choice honey [tzufim]. They hunger for the Cause of their existence;⁶Wonderful but untranslatable wordplay: sibat sivuvam sibatam nekhsafim. the pillars supporting their realm are suspended by the arm of His wisdom, and quake at His rebuke.⁷Allusion to Job 26:11. But the lowest dwelling, a circle radiating from its midpoint, has measurable dimensions. Our food is not their food. Their food is conceived in their mind, when they see the face of their Maker. Our food is meager bread, water, and tears,⁸Cf. Is 30:20, Ps. 80:6. gotten by hard work and toil.

כי כן יסד המלך על אבינו הראשון. בחטאו יום בעל הלשון. השיאו יום נלכד בחרמו. נגזר עליו שיאכל בזעת אפו לחמו. וישח אדם וילך שחוח. נתחלף לו נגע במקום ענג ועמל במקום מנוח. נסרחה חכמתו. נתמעטה קומתו. וגרם לו חולשה תחת כח. ותחת חטה יצא חוח. תחת חיי עולם מות. ותחת אור צלמות. ובכל זה יפה כח העליונים. והורע כח התחתונים. כי העליונים בלא יגיעה נזונים. והתחתונים בהספקת מימיהם מיוסרים ומעונים. נתן במרומים לעליונים. חיים נצחיים לדורי דורים, ולתחתונים חיים קצרים. ימיהם קלו מני רץ. והוא המשל הנמרץ. שהביאו רז"ל בב"ר על והארץ היתה תהו ובהו. For so the King ordered how we are to live because of the first sin on the day the smooth talker deceived our first father.⁹I.e., the serpent. On the day Adam was ensnared by his enemy, it was decreed for him that he would earn his bread only by the sweat of his brow,¹⁰Gen 3:19. and that man be humbled and brought low.¹¹Is. 2:9. He traded pleasure [‘oneg] for plague [nega’], got hard work instead of rest. His wisdom spoiled and his stature was diminished. It caused him weakness instead of strength; instead of wheat, thorns came forth. Instead of eternal life, death; instead of light, the shadow of death. With all this the Lord raised the power of the upper beings, and worsened the power of the lower beings. For the upper beings were fed without toiling, while the lower ones had to make do with pain and suffering. He gave the upper beings on high eternal life for all their generations, but to the lower ones short lives, days flying swifter than a runner.¹²Job 9:25. This is the striking parable that our rabbis brought in Bereshit Rabba on the verse: “the earth was unformed and void[tohu ve-bohu].”¹³Gen 1:1.

משל למלך שקנה ב' עבדים שניהם באוני אחד בטימי אחד, על האחד גזר שיהא נזון בטמיון, ועל האחד גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו תוהה ובוהה אמר שנינו באוני אחד שנינו בטימי אחד זה נזון בטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל אתמהה, כך הארץ ישבה לה תוהה ובוהה. It is like a king who acquired two slaves, both with one and the same contract and price. He decreed that one would eat from the king’s stock for free, and that the other would have to work for his food. So the latter sat wondering and confused [toheh ve-boheh].¹⁴A pun on the Hebrew tohu ve-bohu – “unformed and void” – in Gen. 1:1. He said, ‘Both of us were acquired by one and the same price and contract, yet that one is fed from the treasury. But I, if I don’t work, I don’t eat. I am astonished! Likewise the earth sat wondering and confused.¹⁵Ber. R. 2:2.

מלת טמיון פי' אוצר, ושני עבדים הם השמים והארץ כענין שנאמר קונה שמים וארץ, ואוני אחד וטימי אחד כלומר בשטר אחד ובסך אחד, והוא משל על חומר אחד, ודעת המדרש הזה כי שניהם נבראו מחומר אחד. וכן דרשו עוד במקום אחר העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונים מזיו השכינה והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים, ואם כן הרי שאמר במקום טמיון שהוא אוצרו של מלך זיו השכינה. ועוד דרשו העליונים חיים והתחתונים מתים לכך היתה תוהה, ובעבור כי העליונים חלקם בנעימים בהיותם נצחים קיימים, עומדים לפניו כל הימים, והארץ באיכות בריאתה מסתכלת מקוננת, ולרוע חלקה היא מתאוננת, על זה היתה תמהה תוהה ובוהה. כי זאת נחלת המין האנושי. ממאסר עונו לא יצא חפשי, המעט לנו העון ההוא אשר לא הטהרנו ממנו ולא נטהר, עד בא מלאך הברית מצרף ומטהר, האדון אשר אנחנו מבקשים משיח קדש קדשים. גם בני אדם גם בני איש עון כלנו נכתם ונפשנו דוה. אומתנו בו לשאר האומות שוה, כמונו כמוהם תחת פתקה של חוה. The word timyon means treasury, and the two servants are the heavens and the earth. And when it is said, “maker [koneh] of the heaven and earth,”¹⁶Gen 14:22, playing on the double meaning of koneh as both “who makes” and “who acquires.” it means they were acquired with one and the same contract and price, that is to say by one bill of sale and one lump payment; the parable refers to a single substance. This interpretation presumes that both were created from a single substance. And in a similar vein there is another interpretation: “The upper and lower beings were created in a single instant. The upper beings feed on the radiance of the Shekhinah, while the lower beings – if they don’t toil, they don’t eat.”¹⁷Ber. R. 2:2 And if so, this is why the composer of the second interpretation said “the radiance of the Shekhinah” instead of timyon, which is where the king stores his goods. Another interpretation says, “The upper beings live, the lower ones die; thus there was wondering and confusion.”¹⁸Ibid. While considering the quality of its own existence, man looked at the lives of the upper beings. Those lives are sweet-they last forever. He looked at all the seas that stand before the Lord, and the earth, considering the quality of the Lord’s creation, and complained about how bad his own portion was. With all of this, man really wondered and was confused. And so this is the inheritance of the human race–that we cannot be freed from the prison of man’s first crime. Our existence is meagerbecause we haven’t been purified of this crime. So we shall wait for the angel of the covenant comes to refine and purify us, —the lord whom we seek, the messiah of the Holy of Holies. As all the children of Adam—children of the man who sinned, we are stained, our souls are sick –our nation is no better than all the rest of the nations; like us, like them – under the same sentence of Eve.

אמנם נבדלים אנו בדת שעשועים מן העמים הטועים המורדים הקדמונים כי מצאנו צורנו במדבר בארץ נשמות, ושם ערך לפנינו שלחן נגד האומות, וכן אמר דוד ע"ה תערוך לפני שלחן נגד צוררי, שם לרוב חסדים וטובות עלינו גמל, שם הפליא חלקנו בלחם חקנו לחם שמים בלא עמל, שם הראנו באהבה רבה, מעין העולם הבא, ששם נזונים בלא עמל גדודי מלאכיו צורות פלאות, חצובי להבות ואשות נוראות, מטע ה' צבאות. ומה נעים זרע הקדש אשר לבם במדבר נבחן, ועלה כקטורת טוב ריחן, להודות לה' ולברך על השלחן, כענין שכתוב במן ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם, ואף גם זאת בהיותנו בארץ אויבינו בסבלות עלון ומנחת. נפשנו יבשה שפלה וגפנם סורחת פורחת, אין לנו מקדש ומזבח ורוקח מרקחת, תורת ה' אתנו להציל נפשנו מני שחת, מצויינין אנו במילה וציצית ותגלחת, גם במזוננו על שלחננו נכיר ונזכיר את כבוד גדלו, נברך עליו למי שאכלנו משלו. לא כן הרשעים נחלתם אש לא נופח. שלחנם לפניהם לפח. משכימי בבקר אכלו לחם ה' לא קראו. לבם ועיניהם אל מעדניהם וראשם אל על לא נשאו, כה משפט הכותים כי גוי אובד עצות המה עם נבל וסכל, לא כאלה חלק יעקב כי הוא יברך הזבח ואחר כן יאכל. פריו קדש עוד יעשה הלולים לה', ישיב אחור ימינו עד ישיב הברכה אל היכל לפני. והיה זה מדרכי החכמה להישיר לב האדם בנתיב אור נגהיו. שלא לנטות מעבודת אלהיו, כדי שלא ימשיך רבוי התענוגים את טבענו, מהמשך אחריו, ולא ידיחנו יצרנו מעבוד יוצרנו, ומשקוד על דלתות שעריו. However, we are distinguished by our regimen of pleasures [dat sha’ashu’im] from the nations who err, rebel, and sin. For we found our Rock in the desert in the land of souls, and there He set for us a table against the nations, and thus David, said, ‘Set before me a table against my enemies’ [Ps 23:5). There the Lord gave us an abundance of charity and good things. There He gave us a marvelous portion of the bread in our law, bread from heaven through no toil. There He showed us through great love something like the world to come—where the divisions of His marvelously formed angels are fed without toil, hewn from flames and awesome fires; and the planting of the Lord of Hosts. Our holy race is lovely because our heart was tested in the desert. We rose up like sweet-smelling incense to thank the Lord and said a blessing over the table. As it is written regarding the manna: “In the morning you shall have your fill of bread and you shall know that I the Lord am your God.”¹⁹Ex. 16:12. Even while we were in the land of our enemies bearing our punishment,the manna soothed our dry and shriveled gullets,²⁰Nu. 11:6. while the flowering vines of our enemies spread heavy on the ground. Even without temple or altar, no medicine-making; the Torah of the Lord with us will save us from breaking. Marked as we are by our circumcision, fringes, and shaving–– the food on our table will help us recognize and remind ourselves to respect His greatness. Let us bless over the table of Him whose food we have eaten.²¹An allusion to the wording of the grace after meals. It is not so with the wicked, whose sins have earned them aninextinguishable fire;²²Ps. 14:4. their table lies before them like mire. Rising early in the morning they devour food and they do not call to the Lord; their hearts and eyes they raise to what delights them, but toward the One above not even the slightest look. Such is the sentence of the nations, that they are a vile and foolish nation filled with folk devoid of sense. Unlike those other nations is Jacob, for he will bless the sacrifice and then eat it.²³Jer 10:16; I Sam 9:13. All his fruit shall also be set aside for jubilation before the Lord;²⁴Lev 19:24. he will withdraw his right hand until the blessing is drawn back into the ‘palace that is before Me.’²⁵I Kg 6:17 [heykhal lifnay], usually translated as ‘the front part of the House’ (i.e., the Temple). Bahya reads lifnay as “before Me,” in order to allude to the mystical idea that saying a blessing returns the vital energy in what is eaten back to its source in the heavenly realm. This is among the ways of wisdom to keep the heart of man straight upon the path of the Lord’sbright lights, to prevent one straying from the service of his God; so that the temptationsof pleasure would not draw our purpose away from being drawn to Him, nor our sinfulinstincts seduce us from serving our Creator,²⁶An untranslatable wordplay here on yetzer and yotzer. from waiting for Him at the doors of His gates.²⁷Prov. 8:34.

כי עד שהאדם על שלחן במסבו, והוא התענג שם אוכל ושותה בו, הלא זה סבה ליצרו. הן הכח הערום. שיתגאה טבעו ולבבו ירום, כי מתוך שיאכל ישבע. וכאשר ישבע ירשע. וכל מוסר יפרע. מטעמיו יחזיקו ביד חושיו. ימשיכום בחבלי השוא. לא יבדיל בין קדש לחול ובין זולל ליקר. ישתה וישכח מה שהוא עיקר. וכן הנביא בן בארי צווח. בהיותו עם ישראל מתוכח. (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני. וכתיב בתורה (דברים ח׳:י״ד) ובקרך וצאנך ירביון וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך: Typically, when people recline at the table and enjoy themselves eating and drinking, isn’ttemptation exactly what tricks their instinct by its crafty power to make their nature too proud and make their heart haughty? Because when they eat they’ll be sated, and when sated they’ll be wicked. They’ll throw off any discipline; their tastes will grip their sense, and will pull them by “the cords of falsehood.”²⁸Is 5:18. They won’t distinguish between the sacred and the profane, nor between the cheap and the priceless; they’ll drink and forget what the point was. And thus the prophet, the son of Beeri, when at the Israelites he was piqued and shrieked, “When they were sated, their hearts grew haughty and they forgot me.”²⁹Hos. 13:6. And in the Torah it is written, “[When] your herds and flocks have multiplied, and your silver and gold have increased, and everything you own has prospered, your heart will grow haughty and you will forget the Lord your God.”³⁰Dt. 8:13-14.

ומן הידוע כי רוב בני האדם, לבם ישן ונרדם, אוכלים על הדם. שופכים דם עצמם, כבקר יאכל תבן אוכלים לחמם, ונפשותיהם בוקות ומבולקות. מלאות מיין התלאות ומיין השכל רקות. סר סבאם בהיותם ברדיפת המוחשות חזקות. ומדרך האמת רחוקות. הן רבים עתה העובדים לחושיהם למלאות רצונם, הבאים לחקור ממסך להנאת גרונם, וכמה המעטים בבני עליה האוכלים לקיום גופם לכבוד קונם, יש כמה שוגה ופתי איש תהפוכות, נהנה ואינו מברך ומתרשל בברכות, יש כמה סכלים טוב העולם לתוך כליהם הורק, אור שלותם ירוצץ כברק, ישכחו העיקר באכלם על שלחנם וכי ישתו במזרק, והיחיד הירא יתענג על ה' בארוחת ירק: It is well known that the majority of the children of Adam have sleeping hearts and theyslumber; they eat with the blood and they spill blood themselves.³¹This whole paragraph, which in Hebrew is all rhymed prose, is a remarkable pastiche of Biblical allusions; nearly every phrase has a Biblical source. See Chavel, who lists as sources Is 11:7; Hos 4:18; Prov 23:30; Ez 48:20; Prov 16:28; Nah 2:5; and Ps 37:4. There are others, including Prov 15:17 (see next note). Like an ox eats straw they eat their bread, and their souls are wasted and devastated, drunk from the wine of lust and not of the wine of intellect; their drink turns on them.³²Hos 4:18. In their quest for more intense stimulation of their senses, their souls are far from the way of truth. There are some, witless and ignorant, or capricious, who enjoy without blessing or neglect blessings. There are some fools who spit the good of the world into their vessels; if they drink from their bowl, they will forget the point of their eating at their tables, and the light of their calm will flash away like lightning. But unique is the one who fears and delights in the Lord even over a dinner of vegetables.³³An allusion to Prov 15:17: “Better a meal of vegetables where there is love, than a fattened bull where there is hate;” and Midrash Mishlei 15:1 (on it), which R. Bahya quotes and discusses at length in his commentary on the Torah (Be’ur, 2:376-7). The midrash’s point is to teach derekh eretz – “good manners.” Even a poor host, who invokes the blessings of God, can make his “meal of vegetables” more palatable to his guest, than a rich host who says the wrong thing, though serving his guest a sumptuous meal. It is worth quoting the whole midrash:
“BETTER A MEAL OF VEGETABLES WHERE THERE IS LOVE, THAN A FATTENED BULL WHERE THERE IS HATE.” (Prov. 15:17) R. Levi said, “About whom did Solomon say this verse? About two men who met him after he had lost his kingdom and was wandering from door to door looking for a job. Two men met him, who recognized him. One of them came up, prostrated himself before him, and said to him, “My lord the king, if it pleases you, take a meal with me today.” Immediately he went with him. He had him go up to the best seat, slaughtered a bull, had many delicacies brought to him, and began to recite to him all the things having to do with his kingdom. He said to him, “Remember how you did such and such a thing on such and such a day when you were king.” But as soon as he reminded him of the days of his kingdom, he began to cry and moan. And so it was for the whole meal until he got up and left having cried himself out. The next day, his host’s companion met him. He began to prostrate himself before him, and said to him, “My lord the king, if it pleases you, take a meal with me today.” He said to him, “Perhaps you seek to do for me as your friend did yesterday?” He said, “My lord, the king, I am a poor man, but if it pleases you, take a meal with me today of the little bit of vegetables I have.” At that very moment he went to his house. The man washed his hands and feet, brought him a little bit of vegetables, and began to console him. He said to him, “My Lord the king, the Holy One Blessed Be He surely swore to your father that the monarchy will never cease from your line, as it is said, “The Lord swore to David a firm oath the He will not renounce, ‘One of your own issue I will set upon your throne’” (Ps. 132:11). It’s just the way of the Holy One Blessed Be He to rebuke and then repent from rebuking, as it said, “For whom the Lord loves, He rebukes, as a father the son he favors.” (Prov. 3:12). But He will restore your kingdom to you.
R. Hiyya said…when Solomon got his kingdom back, he wrote in his wisdom, “’BETTER A MEAL OF VEGETABLES WHERE THERE IS LOVE’ which I ate at the poor man’s home, ‘THAN A FATTENED BULL WHERE THERE IS HATE’ which the rich man who reminded me of my sorrow fed me.”

ומפני שראיתי כן נשאני לבי אני העלוב נבזה תולעת, אסקופה נדרסת נבער מכל דעת, לכתוב בזה בקצרה ספר, ולכלול אמרי שפר. להיותו מזומן ביד כל אדם על שלחנו, כי יושיבהו לימינו, והיה עמו וקרא בו כל מה שנתחייב במזונו. ואם בעת האוכל יזכה להמשיך את יצרו, ברסן ספרי זה ועל פי דברו, מובטח לו להיות במדרגת החסידים במדותיהם, הלוחמים מלחמות השם ונגדו כל תאותיהם, ובעבור כי עניני השלחן וחיוביו ששתי תבע, קראתי שם הספר הזה שלחן של ארבע. וזה לכמה טעמים: And because I saw that this was how things were, as someone bereft of knowledge a sad and worthless worm, a trampled doormat,³⁴Jer. 10:14. my heart compelled me to write about this in brief in a book, and to include in it some sacred words so that it could be at your table, by your right hand, for you to read in it all that is required at your meal. And if at the time you are eating, your faith is reassured by this book of mine, and according to its words, you will be sure attain the level of the pious ones who are perfect in their qualities, who wage “the wars for the Lord” and stand up against all their desires.³⁵“Wars for the Lord:” the whole phrase is Ha-lohmot milhamot Ha-Shem – idiomatically, “those who wage holy wars.” However, R. Bahya has chosen this expression for its multiple connotations. Though this is a technical medieval Hebrew expression for “holy war,” R. Bahya also plays on the pun between lehem – “bread” or food in general, and the Hebrew noun for war – milhamah – and the verb “to wage war” – l.a.h.am. That these “holy wars” are directed internally against one’s animal desires is strikingly similarity to the idea in Islam of “the greater jihad.” See for example Ghazz¯al¯i, “An Exposition of the Merit of Hunger and a Condemnation of Satiety,” the seventh chapter in On Disciplining the Soul = Kit¯ab Riy¯adat Al-Nafs, & On Breaking the Two Desires = Kit¯ab Kasr Al-Shahwatayn: Books XXII and XXIII of The Revival of the Religious Sciences = Ihy¯a’ ‘ul¯um Al-D¯in (Cambridge, UK: The Islamic Texts Society, 1995). And because it’s through my lips that the topics of the table and its requirements are expressed; the title “The Table of Four” is how I think my book should be addressed – and this is for several reasons:

האחד כי המזון שבשלחן סבה לקיום הגוף המורכב מד' יסודות, שאם יחסר או יתגבר אחד על חברו מיד יחלה האדם ולא יוכל לאכול ולשתות, ולא יעבוד השם, כי הלב יבהל והמחשבה תבעת בהתהפך מזג השוויים האברים שהם כלי הנפש, ואין לנפש פעולה מבלעדי כליה, וא"כ השלחן הוא קיום של ארבע יסודות, והן המעמידים את הגוף כענין ד' בדים בד' טבעות שהיו מעמידים את השלחן, וזה שאמר הכתוב ונשא בם את השלחן: The first reason is because the food on a table is the cause of the sustenance of the body, which is composed of four elements. If one were missing or were more dominant than its fellows, a person would sicken immediately and be unable to eat or drink, or serve the Lord. The heart would be terrified and the mind afraid at the overturning of the equilibrium of the organs, which are the vessel of the soul. The soul cannot act without its vessel. If so, the table then is the foundation of the four elements, and they keep the body standing just as the four poles in the four rings used to hold up the table [in the Tabernacle], which is why Scripture said, “By these [the poles] the table shall be carried.”³⁶Ex. 25:28.

והשני מפני שנצטוינו להתקדש על השלחן בד' קדושות, ודרז"ל והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן ערב. אני ה' זו ברכה. וד' קדושות אלו השתים לטהרת הגוף והשתים לטהרת הנפש, כי כשהנפש נהנית מהריח אז תשמח אז תתרחב ותהיה ראויה לברך את הש"י: The second is because we have been commanded to make ourselves holy over the table with four different scriptural mentions of “holiness,” ³⁷In verse 11:44 of Leviticus: “For I am the Lord your God. You shall make yourselves holy and you shall be holy, for I am holy.” as our rabbis interpreted:³⁸B.Ber 53b. “’You shall make yourselves holy’ – this refers to the hand-washing before a meal; ‘You shall be holy’ – this refers to the hand-washing after the meal; ‘For holy’ – this refers to the fragrant oil;³⁹According to Chavel, quoting Rashi’s comment to this midrash: “It was customary to bring fragrant oil at the end of the meal to pour on one’s hands after the hand-washing after the meal removed the dirt from them.” and ‘I am the Lord’ – this refers to blessing.” And of these four “holinesses,” two are for the purification of the body, and two for the purification of the soul. Our souls take pleasure in the scent [of the oil] and rejoice, and expand – making our souls then capable of blessing the Holy One Blessed Be He.

והשלישי מפני שהספר הזה חלקתיו לד' שערים כנגד ד' ברכות של ברכת המזון, שלש מן התורה ואחת מדברי סופרים: The third is because I have divided this book into four “gates,” corresponding to the four blessings in the grace after meals – three from the Torah, one from the words of the scribes.

והרביעי מפני שהשלחן השלם אשר לפני ה' והמעלה העליונה אשר הנפש נזונית בה. הן הן ארבע מעלות העליונות, אשר כנגדם ארבע חיות המרכבה בעליונים לד' רוחות העולם, וד' יסודות בתחתונים בעולם השפל, ואותן המעלות היא הסעודה השכלית הנקראת חיי העוה"ב. ורז"ל קראו את שמו פתורא דתלת כרעי כדאיתא במסכת תענית (פ"ג ד' כה), ומה שלא אמרו פתורא דארבע כרעי, כי היתה כונתם אל שלשה האבות, וע"כ אמרו דתלת כרעי הסתירו הרביעית כמו שהסתיר יחזקאל מקום הנשר כמ"ש (יחזקאל א׳:י׳) ופני נשר לארבעתן ולא הזכיר איה מעמדו. וממנו למדו חז"ל להסתירו ממה שאמרו בסתם האבות הן הן המרכבה ואמרו אין קורין אבות אלא ג', וידוע שאין מרכבה פחותה מד'. ומטעם זה היה אומר אחד קדוש מדבר בתפלה אלהי דוד ובונה ירושלים כדי להזכיר בתפלה המרכבה כלה בשלמותה. וע"כ אני קורא ספר זה שלחן של ארבע, ע"ש המעלה ההיא ששם התחברות הנפש והיא נזונית ומתענגת שם במדרגה מיוחדת לפי מעלתה, כי הוא השלחן השלם לצדיק והשלם מרכבה שלמה של ד' ששם גנוזות נפשות האבות, כי כן כנגד המעלה ההיא נקראת גניזת הכלים שלהם קרית ארבע היא חברון. ובהיות האדם אוכל ושותה על שלחנו לשובע נפשו לקיום גופו בד' יסודותיו, ותהי מחשבתו משוטטת למעלה בשלחן הטהור אשר לפני ה', הן ד' מעלות המחופפות על הנפש הזכה הזוכה כל אחת ואחת לפי מעלתה, אין ספק באדם בזה שכל פעולותיו הגופניות נחשבות לשכליות, והוא נחשב מכת בני עליה ונפשו צרורה בצרור החיים גם בחייו. וראוי כל העולם שיברא בשבילו, ודרשו רז"ל כי זה כל האדם כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה: And the fourth is because the perfect table “which is before the Lord” is the upper level where the soul is nourished. There are four upper levels which, like the four animals of “the chariot” among the upper beings, correspond to the four winds of the world, and to the four elements in the beings below in the lower world. These levels are the intellectual banquet which is called “the life of the world to come.” And our rabbis before us called it “the table of three legs,” as it is said in the Talmud, Massekhet Ta’anit.⁴⁰B. Ta’anit 25a: “In the future the righteous will eat at a table of gold which has three legs.” And why didn’t they call it “the table of four legs”? It was their way of referring to the three patriarchs, and that’s why they said “of three legs;” and they were concealing the fourth. LikewiseEzekiel concealed the place of the eagle, as it is written, “Each of the four had the face of an eagle;” he did not specify what its position was.⁴¹Ez. 1:10. In his prophetic vision of the four heavenly creatures, the prophet specifies that each had four faces: a human face, a face of a lion on the right, the face of an ox on the left, and the face of an eagle. But unlike the other faces, Ezekiel does not state specifically where on the creatures’ bodies the eagle’s face was. And from his example our sages z”l learned to conceal an implied fourth when they just said, “The patriarchs are indeed the chariot”⁴²Ber. R. 47:8. and “one refers to the patriarchs only as three.”⁴³B. Berakhot 16b. But it is well known that no chariot has less than four wheels. For this reason one saint used to say while reciting the Amidah, “the God of David and Builder of Jerusalem,” to mention in his prayer the whole chariot in all its completeness.⁴⁴In other words, he added the Messiah, the descendent of King David and rebuilder of Jerusalem, who has yet to come and complete the four. And therefore I call this book “Table of Four” for that level where our souls are attached: where they are nourished and take pleasure to the degree appropriate to their level. This is the perfect table for the righteous one.Completing the chariot makes it a table of four, for there the souls of the patriarchs are hidden away. And accordingly, having achieved this status, the place where the vessels [of their souls, i.e., their bodies] are buried is called Kiryat Arba’ (“The City of Four”), that is, Hebron.⁴⁵R. Bahya is probably also suggesting that the name of the patriarchs’ burial place not only alludes to the number four as a symbol of perfection and completion, but also to the re-union of the soul with her source implied in the word “Hebron.” Hebron sounds like the root of the Hebrew word for “to unite” or “to attach” that R. Bahya just used to refer to the place “where the soul is attached,” “sham hithabrut ha-nefesh.” So when a person is eating and drinking at his table to sate his soul to sustain his body with its four elements, his mind should ramble about upward onto the pure “table which is before the Lord,” that is, the four levels which hover over the refined soul who merits each and every one according to her level. There is no doubt that by this, all of his bodily activities are accounted to a person as if they were intellectual ones, that he himself be counted among the elite, and his soul “be bound up in the bundle of life”⁴⁶I Sam 25:29: tzurah be-tzror ha-hayyim, an expression which has come to mean “eternal life” as in the prayer for the dead El Male Rahamim.even while he is still alive; fit for the whole world to be created for his sake. As our rabbis z”l taught in a midrash: “’For this applies to all mankind,’⁴⁷Eccl. 12:13. that is, all the world in its entirety was created only in conjunction with this man.”⁴⁸B. Shabbat 30b.

ואלו הן הארבעה שערים שהספר נחלק להם: These then are the four gates into which this book is divided:

השער הראשון The First Gate:

בבאור דיני האמונה וברכות המחוייבות להאדם לברך על השלחן, וראייתם מהגמ', וטעמם והוראתם על שמונה מיני בשמים שהיו בקטרת הסמים: An explanation of the blessings that a person is obliged to bless over the table, and the other obligations of the table.

טעם היות העונה אמן גדול מן המברך: [Explaining] the reason for the one who responds "Amen"'s being greater than the one who gives the blessing.

השער השני The Second Gate:

בבאור מה שראוי שישים האדם כונה ותכלי' באכילתו: An explanation of the nature of eating: What it is and how a person through it should prepare himself for the proper purpose in life required of him.

השער השלישי The Third Gate:

בבאור המוסר והדרך ארץ שראוי שיתנהג בו האדם על השלחן: An explanation of the ethics and etiquette with which a person is required to behave at the table.

השער הרביעי The Fourth Gate:

בבאור הסעודה המתוקנת לצדיקים לעתיד לבא, והיותה גשמית ורוחנית, וחקירות רבות ועמוקות בה. וראיות מהכתובים ומאמרי התלמוד, ודברים חדשים בפשטי הכתובים מתוקים מדבש ונפת צופים. ובו באור ענין תחית המתים באור נכבד למעלה לרומם: An explanation of the meal prepared for the righteous in the future to come.